"סליחה מראש בפני מעריצי מארוול קומיקס בכלל ו"הנוקמים "בפרט, אבל סרט חדש של מתחרים לא גרוע כפי שהיית רוצה שיהיה. יתרה מזאת, "באטמן נגד סופרמן: שחר צדק" הוא משהו שרק סרט של די.סי. קומיקס יכול להיות בעולם שבו שולטים שונאי סיכונים כמו מארוול - הוא מעניין. סרט שאינו חד משמעי, פתוח לפרשנות, מפוזר ומתעתע, אבל גם גדול מידות, פטישיסטי ורועש כפי שרק סרט של הבמאי זאק סניידר ( "300", "השומרים") יכול להיות, גם אם קצת פחות מבדרך כלל. בעיקר זהו סרט שלא משנה מה תקרא או תשמע עליו, דעה כמו שלכם כנראה לא ימצא לגביו. אז מה עדיף - לצפות לסרט גדול כפי שמבטיח כולם ואז לקבל עוד סרט בינוני תוצרת מארוול, או לקרוא שנים מראש איך כולם פוסלים את הסרט הבא של די.סי. ולגלות שהוא לא סתם בסדר, אלא אפילו יותר מכך?
"באטמן נגד סופרמן" מתחיל היכן ש"איש הפלדה "נגמר. אסון נפל על מטרופוליס כתוצאה מקרב גלדיאטורים, במהלכו הביס סופרמן (הנרי קאביל) את בן ארצו הגנרל זוד (מייקל שאנון). חלק לא מבוטל מהעיר נחרב בהתנגשות הטיטאנים הזו, וסופרמן הפך ממושיע האנושות לדמות שנויה במחלוקת, כפי שקורה לכל אלוהים בשלב מסויים של כהונתו. קולות נגד החלו להישמע נגד כוחו המופרז של איש הפלדה משני כיוונים עיקריים. האחד הוא ברוס וויין (בן אפלק), הלא הוא באטמן מגן גותהאם והשני הוא תעשיין מגלומן בשם לקס לותור (ג'סי אייזנברג). בינתיים, גיבור העל עצמו מנסה לחיות חיים פשוטים יותר כעיתונאי קלארק קנט, יחד עם זוגתו העיתונאית לוייס ליין (איימי אדמס). אסונות נוספים פוקדים את האנושות וסופרמן נדרש לא רק להציל חפים מפשע, אלא גם להגן על שמו הטוב וייתכן שגם על בריאותו - יסוד קריפטוני מכוכב הבית של סופרמן נמצא כגורם נזק פוטנציאלי שיכול להביא למפלתו, ועליו מתקוטטים לותור ובאטמן כקלף מנצח נגד העליונות של סופרמן.
בקמפיין השיווקי של הסרט, במיוחד בישראל, טרחו להדגיש את הצלע השלישית בשילוש הקדוש של די.סי. - וונדרוומן בגילומה של הגאווה הלאומית גל גדות. הזנב בכותרת, "שחר הצדק", סימן את הסרט מבעוד מועד ככזה שיכין את הקרקע לבואה של "ליגת הצדק", אסופת גיבורי על שוות ערך לחבורת "הנוקמים". הסרט מוכיח שאכן כך ושותל רמזים עבים לגיבורים נוספים שיצטרפו אל השלישיה - החל מחזיונות מסוייטים של ברוס וויין שזוכה לאזהרות מהעתיד, וכלה בקבצי מידע אודות "מטא-אנשים", כפי שהם נקראים בסרט. גדות לא רק מציל את צמד סופר גיבור שרוי במאבק פנימי מאיום כולל, אלא גם נדרש להציל לעתים את הסרט כולו מהופעות לא מאוזן של כוכביו. יש לה מעט דקות ואפילו פחות שורות דיאלוג, אבל להפגין עוצמה שקטה ולהתגלגל מדמות מסתורית בשמלות שערורייתיות לגיבורת על הוא יופי של הישג עבור השחקנית הישראלית. מלבדה בולט לטובה ג'רמי איירונס בתור אלפרד, המשרת של ברוס וויין ואיש סודו של באטמן. לעומתם, קאביל ממשיך לבזבז את כישוריו תחת הדרכתו של סניידר, אפילו אחרי שהוכיח יכולות משחק משובחות ב"שם קוד מ.ל.א.ך. ", ג'סי אייזנברג משתולל באופן כמעט מביך וזקוק לכיוונון רציני ובן אפלק תמיד יהיה עציץ, גם כשהוא מקושט בחליפת העטלף.
לא בטוח שזה הייצוג הכי גרוע של באטמן בקולנוע, אבל הוא לבטח תמוה מכולם. באטמן מטפח מאז אמצע המאה שעברה מוניטין של הבלש הטוב בעולם - גיבור על נטול כוחות מיוחדים למעט שכלו החריף ואופיו העיקש. אלא שכאן מפתח איש העטלף אובססיה לא בריאה לאיש הפלדה, שמעוורת אותו לגמרי. באטמן של הסרט הנוכחי הוא אדם נקמן ולא תמיד מבריק, שמעדיף להסתער קדימה במקום לארוב בצללים כפי שהורגלנו. אפשר לראות זאת כחלק מתהליך הפוך שעובר על שני סופר גיבור, שכל אחד מהם מתחילים את הסרט בקצה אחד של הסקאלה המודדת אלוהות מול אנושיות, ושואף לקצה שני. באטמן מתחיל את הסרט כאדם שפוחד מכוחו של סופרמן כנוכחות אלוהי כל יכול, ואט אט מכלה אותו זעם והופך אותו לנקמן כפי שרק אלים קדמוניים יכול להיות. הוא הולך ומתקשח לא רק בעמדותיו אלא גם בשריון שהוא עוטה, ומבקש לגרום לסופרמן לדמם כבן תמותה בזמן שהוא מנסה להרים את עצמו לרמתו.
לעומתו, סופרמן עושה את הדרך ההפוכה והמשלימה. בזמן שאחרים מנסים להוכיח כי אינו אלוהי, בין אם נבל או בן ברית פוטנציאלי החושש מכוחו הטוטאלי, מבקש בן כוכב קריפטון להמשיך את השתלבותו בכדור הארץ דרך כל מה שאנושי בו. מדהים איך כבר בסרט השני ברציפות מצליחים סניידר וצוותו להעניק לסופרמן את הקונפליקט הפנימי והחיצוני הכי מעניין לו זכתה הדמות הפלקטית מעצם טבעה על מסכי הקולנוע. בסרט הקודם סופרמן היה צריך לבחור ולאמץ את הזהות של איש הפלדה ולהיות המושיע של כוכב לכת שאינו שלו, לא קיבל אותו כילד וכנראה גם לעולם לא יעשה זאת. בסרט הנוכחי הוא צריך לבחור בזהות של קלארק קנט, בנה של מרתה קנט (דיאן ליין) ואהובה של לוייס ליין. כלומר, זה שהוא סופרמן זו כבר עובדה נתונה, אבל נראה לעיתים שמה שהוא באמת רוצה להיות זה בן אנוש. הקרב הפנימי הזה מוחצן בעימות הסופי של הסרט, והבחירה של סופרמן עלולה להותיר את הצופים בהלם קל.
אין ספק שמי שיחפש ללעוג לסרט על רצינות יתר יצליח לעשות זאת בקלות, בעיקר בגלל הדיאלוגים וריבוי סצנות השיא. אבל אפשר וצריך לנסות להבין מה רץ היוצרים לעשות. אחרת, אותם מלעיזים שזעקו חמס ב"איש הפלדה "על הרס הקרב האחרון, שוב יאכלו את הכובע - הרי הסרט החדש נבנה על הנקודה הזו בדיוק ומוכיח חשיבה לטווח ארוך. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" הוא יותר סרט קומיקס קונספטואלי מאשר בידור קליל, כמעט מטא-סרט על גיבורי על והמשמעות שלהם בעולם שלנו. מעניין יהיה לראות איך יקבל אותו הקהל, שיכול להכריע בקרב מרתק לא פחות מזה שבמרכז הסרט - הקרב בין מארוול לדי.סי. במערכה על ליבם וכיסם של צופי הקולנוע. אישית, אני תמיד מעדיף את המנסים והמעזים ובז לאלה שלא מוכנים להסתכן, כך שאת תוכנית הטלוויזיה המשודרת בטעות בקולנוע וקרויה "האוונג'רס" נטשתי מזמן, אך אל המפגש עם גל 'וונדרוומן' גדות בשנה הבאה, אגיע מסוקרן."
